החלטה בתיק בש"פ 4897/10

           בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) ובהתאם לסעיפים 10יב ו- 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, להארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים החל מיום 7.7.2010, או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 7521-01-10 בעניינו בבית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

           ביום 7.1.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי לנוער בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד המשיב, אשר הינו קטין יליד 1992, המייחס לו עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           לפי הנטען בכתב האישום, בין המשיב ובין המנוח ואחיו שרר סכסוך שבגינו החליט המשיב להמית את המנוח. לצורך כך הצטייד המשיב באקדח. ביום 19.9.2009 הגיע המשיב עם האקדח לרחבת חנייה בה רכב המנוח באותה השעה על אופנוע, לאחר שתצפת על המנוח ומצא שעת כושר, ירה המשיב לעבר המנוח לפחות תשע יריות, ירייה אחת פגעה במנוח וגרמה למותו.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.   ביום 7.1.2010 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו הסכים בא כוח המשיב לקיומן של עילת מעצר וראיות לכאורה כנגד המשיב, אך ביקש שיוגשו תסקיר שירות מבחן, חוות דעת פסיכיאטרית וחוות דעת מוועדת האבחון בעניינו. בית המשפט נעתר לבקשתו והורה על הגשת חוות דעת אלו. בדיון שנערך ביום 20.1.2010 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האשמות כנגד המשיב, אולם ההחלטה בבקשת המעצר נדחתה למועד אחר, מאחר שלא הוגשו חוות הדעת הנדרשות.

           בדיון שנערך ביום 7.4.2010 שב והסכים בא כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה, וציין כי אין בידו להציע חלופת מעצר ראויה, על כן הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט הוסיף, כי נשמרת לבא כוח המשיב האופציה להגיש בקשה לעיון חוזר גם בלא שינוי נסיבות.

           מתסקיר מטעם שירות המבחן שנערך ביום 27.6.2010 עולה כי המשיב זקוק לחלופת מעצר חוץ ביתית, אולם לא נמצאה חלופה מתאימה במסגרת החלופות הקיימות בחסות הנוער. על כן, שירות המבחן המליץ שלא לשחרורו לחלופה, שכן אין בידו להמליץ על חלופה שבכוחה לאיין את מסוכנות המשיב.

           מחוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה למשיב עולה, כי הוא אינו נמצא במצב פסיכוטי, יודע להבדיל בין מותר לאסור, מבין את הליכי המשפט המתנהל נגדו, מסוגל לסייע בהגנתו ויכול לעמוד לדין. כן נקבע, כי מעבר לאפשרות תיאורטית אין עדות לפגיעה בבוחן מציאות בעת ביצוע העבירה. כמו כן, מחוות דעתה של ועדת האבחון עולה כי המשיב מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי, מבחין בין טוב ורע, מותר ואסור, יודע במה הוא נאשם, מכיר את ההליך המשפטי, מבין את הדמיות הפועלות ויכול לעמוד לדין.

           בבקשה המונחת בפני טוענת המבקשת כי מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מן העבירה המיוחסת לו, עבירת רצח, אשר בוצעה לאחר תכנון מוקדם והצטיידות בכלי נשק. כן סבורה המבקשת כי העונש החמור הצפוי למשיב מקים חשש מובנה להמלטות מן הדין, אשר הוא כשלעצמו מחייב את המשך מעצרו. כמו כן, מפנה המבקשת לעברו הפלילי של המשיב בעבירות של אלימות וסמים. בנסיבות אלו, טוענת המבקשת, נוטה הכף להמשך מעצרו של המשיב.

           מנגד, טוען בא כוח המשיב כי המשפט בעניינו של המשיב מצוי עדיין בתחילת דרכו ולא נקבעו די מועדים לשמיעתו. כן, מבקש בא כוח המשיב כי אורה על הגשת תסקיר מבחן מעודכן בעניינו של המשיב, אשר יבחן את מצבו והשפעתם של חודשי המעצר עליו, ויבדוק התאמה של חלופות מעצר.

           ביום 22.7.2010 התקיים דיון בבקשה ובו נוכחתי לדעת כי שני המועדים שנקבעו לשמיעת משפטו של המשיב אינו נופלים בהארכת המעצר המבוקשת. לאור העובדה כי מדובר במשיב שהינו קטין, הוריתי למבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקשו לקבוע מועדים דחופים לשמיעת המשפט בתוך תקופת הפגרה, על כן נדחה הדיון בבקשה ליום 27.7.2010.

           ביום 27.7.2010 התקיים כמתוכנן דיון בבקשה, בו הציגה המשיבה את החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה הוספו שני מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות בימים: 30.8.2010 ו-15.9.2010 נוסף על המועדים הקבועים לתאריכים: 12.9.2010 ו- 5.9.2010. אומנם, שני התאריכים הנוספים שנקבעו אף הם אינם נופלים בתוך תקופת הארכה המבוקשת, אך אני ער לכך כי בתוך תקופת הארכה זאת התקיימו כבר שני דיונים בתאריכים: 19.7.2010 ו- 21.7.2010.

           לאחר התלבטות, נוכח מיעוט ימי הדיונים שנקבעו בתקופת הארכת מעצר זאת ומיעוט ימי הדיונים הקבועים בתיק זה בכלל, ולאחר שעיינתי בבקשה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי לנכון להיענות לבקשה.

           כידוע, הלכה היא שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)).

           הלכה זו שואבת את חיותה מהוראת המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים, לפיה "נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה". מצוותו זו של המחוקק מסויגת בסעיף 62 לחוק המעצרים, המעניקה סמכות לשופט בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של מי שחלפו תשעה חודשים מתחילת משפטו, בתשעים ימים, מעת לעת. עוד מוסיף כאמור סעיף 10יב לחוק הנוער וקובע כי משעה שמדובר במעצרו של קטין הרי שיש לשחררו באם לא נסתיים משפטו בתוך שישה חודשים, כאשר תקופה זו ניתנת להארכה בארבעים וחמישה ימים. עם זאת ידענו וחזרנו ואמרנו, כי הכלל הוא השחרור והארכת המעצר הינה החריג, החל רק בהתקיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את שלילת ההוראה שבסעיף 61 לחוק המעצרים (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)).

           עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר לתקופה נוספת. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בסוגיה זו הינם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו, למשל, בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

           המעשה המיוחס למשיב הינו החמור ביותר בחוק העונשין וממילא המסוכנות הנשקפת ממנו הינה רבה. כפי המיוחס למשיב בכתב האישום, הוא הצטייד בכלי נשק, תכנן את מעשה הרצח, תצפת על המנוח ומצא את השעה המתאימה על מנת להורוגו. נוסף על המסוכנות הנובעת מטיב ואופי המעשים, למשיב, חרף גילו הצעיר, עבר פלילי משמעותי, בין היתר בעבירות של אלימות, רכוש וסמים. כמו כן, מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו עולה כי אין בנמצא חלופה אשר בכוחה לאיין את מסוכנותו. בא כוח המשיב, ביקש כי יערך תסקיר נוסף במסגרתו תבחן חלופה של מעון נעול. אולם, במסגרת התסקיר שנערך כבר נבחנה חלופה זו ונמצא שזו אינה מתאימה, איני מוצא נסיבות המצדיקות עריכה של תסקיר נוסף לעת הזאת. אמנם אין במעשים המיוחסים למשיב, קשים ככל שיהיו, כדי להצדיק את התמשכות מעצרו ללא הגבלה, בפרט על רקע היותו קטין, אלא שבשלב בו אנו מצויים, וחרף התמשכות ההליך, מצאתי כי האיזון בין אינטרס המשיב לחירות ובין האינטרס של שמירה על שלום הציבור וביטחונו, מצדיק את הארכת מעצרו.

           עם זאת, אני תקווה כי בית המשפט המחוזי יוסיף ויקבע מועדים נוספים ותכופים לשמיעת משפטו של המשיב, שהינו משפט רחב היקף ומורכב, וזאת אף תוך מתן עדיפות לתיק זה על פני תיקים בהם הנאשמים אינם קטינים.

           אשר על כן, הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-45 ימים, החל מיום 7.7.2010, או עד למתן פסק דין בעניינו בתיק פ"ח 7521-01-10, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ט"ז באב התש"ע (27.7.2010).